13-2 שיקום לאחר אירוע מוחי בעזרת הליכון ממונע עם תמיכה למשקל הגוף

שיקום לאחר אירוע מוחי בעזרת הליכון ממונע עם תמיכה למשקל הגוף
Duncan P.W., Sullivan K.J., Behrman A.L.,  Azen S.P., Wu S.S., Nadeau S.E., Dobkin B.H., Rose D.K., Tilson J.K., Cen S., Hayden S.K.

תקציר

הרקע: אימון הליכה עם תמיכה במשקל הגוף בזמן צעידה על הליכון ממונע (treadmill) הוא שיטת טיפול שבו משתמשים בפיזיותרפיה כדי לשפר את שיקום יכולת ההליכה לאחר אירוע מוחי. יעילות הטיפול, כמו גם התזמון הנכון לטיפול, טרם אוששו.

השיטה: המטופלים שהשתתפו בניסוי, 408 במספרם, עברו כולם אירוע מוחי חודשיים לפני תחילת הניסוי. המטופלים סווגו לפי חומרת רמת הלקות בהליכה - לקות בינונית )מסוגלות ללכת 0.4- 0.8 מ’ לשנייה (או לקות חמורה) מסוגלות ללכת פחות מ 0.4- מ’ לשנייה( - וחולקו באופן אקראי לאחת משלוש קבוצות אימון. קבוצה אחת התאמנה על הליכון ממונע עם תמיכה למשקל הגוף חודשיים לאחר שלקו באירוע המוחי ) אימון הליכה מוקדם(; הקבוצה השנייה התאמנה באימון זהה לקבוצה הראשונה, אולם התחילו את הטיפול ששה חודשים לאחר שלקו באירוע המוחי (אימון הליכה מאוחר); ואילו הקבוצה השלישית השתתפה בתוכנית אימונים ביתית בפיקוח פיזיותרפיסט שהחל חודשיים לאחר שלקו באירוע המוחי (תוכנית אימון ביתי). כל סדרת טיפולים כללה 36 מפגשים שאורכם 90 דקות, במשך 12-16 שבועות. מדד התוצאה העיקרי שנבדק היה שיעור המשתתפים בכל אחת מן הקבוצות שיכולת ההליכה התפקודית שלהם השתפרה שנה לאחר שלקו באירוע מוחי. 

תוצאות: 52.0% מכלל המשתתפים שיפרו את יכולת ההליכה התפקודית שלהם בתוך שנה. לא נמצאה שונות מובהקת בין מידת השיפור שחל בקבוצת האימון המוקדם לבין מידת השיפור בקבוצת האימון הביתי (יחס סיכויים מותאם  ds adjusted ratio [ לתוצאה העיקרית 0.83 ; רווח סמך ] ]interval confidence של 95% , 0.50-1.39 ( או בין אימון לוקומוטורי מאוחר לאימון ביתי (יחס סיכויים מותאם 1.19 ; רווח סמך של 95% , 0.72-1.99). מידת השיפור הייתה שווה בכל הקבוצות במדדים של מהירות ההליכה, התאוששות מוטורית, יציבות, סטאטוס פונקציונאלי ואיכות החיים. לעיכוב בזמן התחלת האימון ולחומרת הלקות ההתחלתית לא היו השפעה על התוצאות כעבור שנה. 10 מקרים של תופעות לוואיחמורים דווחו (ב 2.2%- מהמשתתפים בקבוצת האימון המוקדם,3.5% ממשתתפי הקבוצה של האימון המאוחר, ו 1.6%- מאלה שנטלו חלק באימון הביתי). בהשוואה למשתתפי קבוצת האימוןהביתי, בשתי הקבוצות בהם התאמנו המשתתפים באימון עםנשיאת משקל הייתה שכיחות גבוהה יותר של סחרחורות וחולשהבמהלך הטיפול (p=0.008). אצל המטופלים שסווגו כסובליםמלקות חמורה בהליכה היו נפילות מרובות שכיחות יותר בקרב אלהשהשתייכו לקבוצה שהתאמנה באימון מוקדם (p=0.02).

מסקנות: אימון הליכה ובכללו אימון בעזרת תמיכה למשקל הגוף בעת הליכה על מתקן הליכון, לא הוכח כיעיל יותר מאימון ביתי הדרגתי בפיקוח פיזיותרפיסט.